הכרעת דין בתיק ת"פ 32661-11-12

רקע

1.   החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו באישום הראשון, ולהרשיעו בעבירה המיוחסת לו באישום השני. להלן יפורטו נימוקי הכרעת הדין:

2.    מהו כוחה הראייתי של טביעת אצבע אשר נמצאה על גבי חפץ נייד? רכב נפרץ ונגנב. בתוך הרכב נמצא "מחשב רכב" ששייך לרכב אחר, ואשר לפי טענת המאשימה שימש לפריצת הרכב ולגניבתו. על גבי מחשב הרכב נמצאה טביעת אצבע של הנאשם. לטענת הנאשם טביעת האצבע שלו יכולה הייתה להגיע למחשב הרכב בעת שעבד בשטיפת מכוניות ובחלקי חילוף. האם ראוי להרשיע נאשם על סמך ראייה נסיבתית יחידה, אשר נמצאה על גבי חפץ נייד, או שמא יש לקבל את הסבריו של הנאשם כמקימים ספק סביר באשמתו? זו השאלה המרכזית הטעונה הכרעה במקרה דנן.

3.   נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר אוחז שני אישומים. באישום הראשון יוחסו לנאשם העבירות הבאות:

א.      התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע, עבירה לפי סעיף 413 ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

ב.      גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב' לחוק.

ג.        חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק.

ד.      שהייה בלתי חוקית, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: " חוק הכניסה לישראל").

4.   על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתאריך 10.4.12 בפתח תקווה, התפרץ הנאשם לרכב מסוג סקודה בכך ששבר את החלון הקדמי של הנוסע ברכב וכן את המתנע של הרכב, הניע את הרכב ועזב את המקום. בהמשך, נמצא הרכב במקום אחר בפתח תקווה. באותן נסיבות נמצא ברכב מחשב של חברת פולקסוואגן המשמש להנעת רכבים.

5.   על-פי המתואר בעובדות האישום השני בתאריך 13.11.12 בכביש 444 שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

6.   הנאשם כפר בעובדות האישום הראשון. הנאשם הודה בעובדות האישום השני, אך טען כי ככל שיזוכה מהאישום הראשון, הרי שעומדת לו טענת הגנה מן הצדק, בשים לב להנחיות פרקליט המדינה לפיה כאשר מדובר בנאשם נעדר כל עבר פלילי קודם, אין מקום להגיש כתב אישום בגין מקרה אחד של כניסה לישראל שלא כחוק.

הראיות והעדויות

7.   הוגשה הודעת הנאשם מיום 13.11.12 (ת/1) שבה הכחיש הנאשם כל קשר לגניבת הרכב. הנאשם טען כי בפעם האחרונה שהה בישראל כשנה וחצי טרם הודעתו. באותו מועד עבד בפתח תקווה בשטיפת רכבים במשך כשבוע וחצי. הנאשם לא ידע לומר באיזה מקום מדויק בפתח תקווה עבד בשטיפת הרכבים. הנאשם מסר כי במועד שבו נתפס, עבד בשטיפת רכבים בטייבה. הנאשם הכחיש כי שהה בישראל במועדים נוספים למעט הפעמיים האמורות לעיל. כאשר נשאל היכן שהה בתאריכים 9.4.12-10.4.12 השיב שהיה בטול כרם, ולדבריו עבד שם בשטיפת רכבים ובחלקי חילוף. כאשר הוצג לנאשם מחשב הרכב מסר הנאשם כי יכול להיות שטביעת האצבע שלו הגיע למחשב הרכב כאשר שטף מנוע של רכב. הנאשם טען כי הוא עובד בשטיפת רכבים ולכן יתכן שתוך כדי עבודתו נגע במחשב הרכב, אך הכחיש מכל וכל אפשרות שהיה מעורב בגניבת הרכב. יש לציין כי בחקירתו נאמר לנאשם על-ידי החוקר כי המחשב שנתפס הינו של הרכב הגנוב, ואולם מוסכם על הצדדים כי אמירה זו של החוקר אינה בגדר אמת.

8.   הוגשה הודעת בעל הרכב (ת/2) אשר מסר כי רכבו נגנב.

9.   הוגשו חוות דעת מומחה ומסמכים נוספים אשר מהם עולה כי טביעת אצבע של הנאשם, וליתר דיוק טביעת כף יד שמאל, נמצאה על גבי מחשב רכב שנתפס ברכב הגנוב (ת/3, ת/6, ת/7, ת/9, ת/10).

10.  הוגש צילום מחשב הרכב (ת/4) וכן הוצג מחשב הרכב עצמו.

11.  הוגש מכתב אשר מתאר כי התקבל במוקד מבצעי פוינטר חווי של החלפת מחשב מהרכב, ולאחר מספר דקות אותר הרכב (ת/5). הוגש רישיון הרכב (ת/8). הוגש דוח פעולה של השוטר אשר מצא את מחשב הרכב זרוק במושב האחורי של הרכב הגנוב (ת/11).

12.  הוגש מזכר שנרשם מפי המתלונן לפיו אינו זוכר אם שטף את הרכב בפתח תקווה, ואם כן היכן (ת/13).

13.  העד היחיד שהעיד בבית-המשפט היה החוקר מר מיכאל אפרימה (עמ' 8).  העד מסר כי אינו מומחה למחשבי רכב, ואולם למיטב הבנתו מחשב רכב פרוץ מאפשר לגנבים לעקוף את מערכת ההתנעה של הרכב ואת הקודן, וכך להניע את הרכב (עמ' 8). העד מסר כי מחשב הרכב שנתפס אינו שייך לרכב הגנוב (עמ' 9, ש' 8).